The Katha Upanishad

מספר הערות / הארות לפני הקריאה:

זהו "תרגום חופשי" של האופנישד, המתבסס על 3 מקורות שונים מאנגלית.

לא נעשתה כאן עבודת השוואה בין מקורות או התעמקות בפרשנויות השונות, אלא ניסיון להעביר את תוכן ורוח האופנישד לעברית, מבלי לנסות ולהקנות לתרגום איכות ספרותית – שירית העומדת בפני עצמה. ולכן התרגום כמעט מילולי וללא התערבות בפיסוק (כפי שמופיע במקור העיקרי עליו התבססתי). "כמעט מילולי", משום שמידי פעם נטלתי לעצמי את החופש לבחור במילים, מבלי לדייק, בדרך שלדעתי מעבירה את רוח הכתוב בצורה מתאימה יותר או קרובה יותר לשפת היומיום שלנו.

מספר מושגים (Atman, Brahman) השארתי ללא תרגום, באין מילה מקבילה מספקת בעברית, ומתוך הנחה שכל מי שיקבל ממני את הטקסט הזה בקי במידה זו או אחרת במונחים אלו.

ישנם מונחים אחרים שלידם, בסוגריים, אני מציינת את המקבילה כפי שהופיעה באנגלית, כדי לחדד את הדקויות הטמונות בשימוש במילים מסוימות.

כדי להקל על קריאת השמות המופיעים בטקסט, להלן איותם באנגלית:

ואג'סראווסה=Vajasravasa

נצ'יקטה=Nachiketa

יאמה=Yama

אודלקה=Uddalaka

ארונה=Aruna

קריאה מהנה, אורית

The Katha Upanishad

פעם, לפני זמן רב, וג'סראווסה ויתר על רכושו בכדי לזכות בחסדי שמים. היה לו בן בשם נצ'יקטה, שלמרות היות רק נער צעיר, היה מלא אמונה בכתובים.

כאשר ניתנו התשורות חשב נצ'יקטה: "באיזו זכות יכול לזכות אדם כשהפרות שניתנות זקנות מכדי לתת חלב?". כדי לעזור לאביו להבין זאת, אמר נצ'יקטה: "למי תיתן אותי?" והוא חזר על השאלה שוב ושוב. "למוות אני אתן אותך" ענה אביו בכעס.

הבן חשב: "אלך, הראשון מבין רבים שעוד ימותו, בקרבם של גוססים רבים, במשימתו של יאמה, מלך המוות. אראה מה עלה בגורלם של אלו שהגיעו קודם, איך יהיה עבור אלו שחיים. כמו תירס בני תמותה מבשילים ונופלים, כמו תירס הם עולים שוב."

נצ'יקטה הלך למשכנו של יאמה, אך מלך המוות לא היה שם. הוא חיכה 3 ימים. כשיאמה חזר הוא שמע קול אומר:

"כשאורח בעל רמה רוחנית גבוהה נכנס לבית, כמו להבה בהירה, הוא חייב להתקבל בסבר פנים יפות, עם מים לרחוץ את רגליו. לא נבונים הם אלו שאינם מסבירי פנים לאורח כזה. הם יאבדו את כל תקוותיהם, את חסדי השמים שהשיגו, את בניהם ואת מקנם."

הו, אורח רוחני, אני מעניק לך 3שלוש משאלות, לכפר על שלושת הלילות בהם בילית במשכני ללא הכנסת אורחים. בקש שלוש משאלות, אחת לכל לילה.

הו, מלך המוות, כראשונה מבין המשאלות הבטח לי שכעסו של אבי ישכך, כדי שהוא יוכל להכיר אותי לכשאחזור ולקבל אותי באהבה.

אני מבטיח שאביך, בנו של אודלקה וארונה, יאהב אותך כבעבר. כשהוא יראה שחזרת ממלתעות המוות, הוא יוכל לישון שוב בשלווה.

בשמים [heaven] אין כלל פחד, שכן אתה לא שם, וגם לא זקנה או מוות. כשעוברים מעבר לרעב וצמא וכאב, כולם שמחים במלכות שמים. אתה מכיר את פולחן האש המוביל לשמים, הו מלך המוות. יש בי אמונה שלמה בך ואני מבקש הנחיות. זו תהיה משאלתי השנייה.

כן, אני יודע, נצ'יקטה, ואלמד אותך את פולחן האש המוביל לשמים ומקיים את העולם, את הידע החבוי בלב. ועתה הקשב.

ואז מלך המוות לימד את נצ'יקטה איך לבצע את קורבן האש, איך להקים את המזבח לשם עבודת האש ממנה נוצר העולם. כאשר הנער חזר על הוראותיו, מלך המוות הנורא היה מרוצה ואמר:

תן לי להעניק לך מנחה מיוחדת: קורבן זה יקרא על שמך, נצ'יקטה. קבל ממני גם מחרוזת רבת-גוונים זו. אלו שיבצעו טקס זה שלוש פעמים, תוך הכרתם באחדותם עם אב, אם ומורה, ויבצעו את 3 החובות של לימוד הכתובים, קיום הטקסים, והענקת עזרה לנזקקים, יתעלו מעל הלידה והמוות. תוך ידיעת אל האש שנולד מהברהמן, הם יזכו בשלווה מושלמת. אלו שיקיימו חובה משולשת זו תוך מודעות למשמעות המלאה ינערו מעליהם את חרדת לולאת המוות ויתעלו מעבר לצער להנות מעולם השמים.

בכך מילאתי את משאלתך השניה, נצ'יקטה, סוד האש המובילה לשמים. יהיה לה את שמך. בקש עתה, נצ'יקטה, את המשאלה השלישית.

כאשר אדם מת, עולה הספק הבא: "הוא עדיין קיים," אומרים אחדים, "הוא לא," אומרים אחרים. ברצוני שתלמד אותי את האמת. זוהי משאלתי השלישית.

ספק זה רדף גם את אלי העבר, שכן את סוד המוות קשה לדעת. נצ'יקטה, בקש משאלה אחרת ושחרר אותי מהבטחתי.

ספק זה רדף גם את אלי העבר, שכן קשה לדעתו, הו מוות, כפי שאמרת. לא יכול להיות לי מורה דגול ממך, ואין משאלה שתשווה לזו.

בקש בנים ונכדים שיחיו מאה שנים. בקש עדרי בקר, פילים וסוסים, זהב ואדמה, ובקש לחיות לאורך זמן ככל שתחפוץ. או, אם אתה יכול לחשוב על משהו יותר נחשק, בקש אותו, עם עושר ואריכות ימים. נצ'יקטה, היה השליט של ממלכה גדולה, ואני אעניק לך את היכולת המרבית להנות מתענוגות החיים. בקש נשים יפות שניחנו ביופי שנדיר על פני האדמה, נישאות בכרכרות, מיומנת במוזיקה, שיטפלו בך. אבל נצ'יקטה, אל תשאל אותי על סוד המוות.

תענוגות אלו נמשכים רק עד מחר, והם גורמים לבליית הכוחות החיוניים של החיים. כמה חמקניים הם כל החיים על פני האדמה! משום כך השאר את סוסיך ומרכבותיך,ריקודים ומוזיקה, לך. בני תמותה אך פעם לא יכולים להפוך מאושרים ע"י עושר. איך נוכל לחשוק בעושר כאשר אנו רואים את פניך ויודעים שלא נוכל לחיות כאשר אתה כאן? זו המשאלה שבחרתי ואותה אני מבקש ממך.

בעודי עומד מול בן-בלי-מוות כמוך, איך יכול אני, שכפוף לזקנה ומוות, לשמוח אי פעם באריכות ימים לשם הנאות החושים החולפות? הסר ספק זה שלי, הו מלך המוות: האם אדם חי לאחר המוות או לא? נצ'יקטה אינו מבקש משאלה אחרת מסוד המסתורין הגדול הזה.

לאחר שבחן את נצ'יקטה ומצא אותו ראוי לקבלת הנחיות רוחניות, יאמה, מלך המוות, אמר:

שמחת האטמן לעולם שוכנת, אך לא מה שנראה מענג לחושים. שני אלו, הנבדלים במטרתם, מניעים אדם לפעולה. הכל טוב הוא עבור אלו שבוחרים בשמחת האטמן, אך אלו שמעדיפים את המענג מחמיצים את מטרת החיים. אושר תמידי או תענוג חולף? זו הבחירה שעל כל אחד לעשות תמיד. החכם מכיר בשני אלו, אך לא הבור. הראשון מקדם בברכה את המוביל לאושר, גם אם הוא מכאיב באותה העת. השני רץ, נדחף ע" חושיו, אחרי מה שנראה כעונג מידי.

טוב עשית שדחית את אותם תענוגות חולפים שכ"כ יקרים לחושים, נצ'יקטה, והפנית את גבך לדרך העולם שגורמת לבני האדם לשכוח את מטרת החיים. רחוקים זה מזו הם החכמה והבורות. הראשון מוביל להכרה עצמית, השני גורם לאדם להיות יותר ויותר זר לעצמי [self] האמיתי שלו. אני מחשיב אותך, נצ'יקטה, ראוי להנחיות, שכן תענוגות חולפים אינם מפתים אותך.

בורים לגבי בורותם, עם זאת חכמים בנוגע להערכתם העצמית, אנשים מוטעים אלו גאים בלימודי ההבל שלהם סובבים סחור וסחור כמו עיוור המונחה ע"י עיוור. הרבה מעבר לעיניהם, מהופנטים ע"י עולם החושים, נפתחת הדרך לאלמותיות. "אני הוא גופי, כאשר גופי מת, אני מת." חיים באמונה טפלה זו הם נופלים [גלגול] חיים לאחר [גלגול] חיים תחת ממשלי.

רק מעטים שומעים על העצמי. מעטים עוד יותר מקדישים את חייהם להכרתו. נפלא הוא האחד שמדבר על העצמי, נדירים הם אלו שהופכים זאת למטרה הנעלה של חייהם.

מבורכים הם אלו, שדרך מורה מואר, משיגים את הכרת העצמי.

האמת של העצמי לא יכולה להגיע דרך אחד שלא הכיר בכך שהוא העצמי. האינטלקט אינו יכול לחשוף את העצמי, מעבר לשניות [דואליות] שבו של סובייקט ואובייקט. אלו שרואים את עצמם בכל ואת הכל בהם עוזרים לאחרים בדרך של אוסמוזיס רוחני להכיר בעצמי בעצמם.

התעוררות זו אותה ידעת מגיעה שלא דרך הגיון ומלומדות, אלא דרך קרבה למורה מואר [realized]. חכם אתה, נצ'יקטה, שכן אתה מחפש את נצחיות העצמי. מי ייתן ויהיו לנו עוד מחפשים כמוך!

אני יודע כי אוצרות ארציים הם ארעיים, ולעולם לא אוכל להגיע לנצחי דרכם. ולכן ויתרתי על כל תשוקותיי לאוצרות ארציים כדי לזכות בנצחי דרך לימודך.

פרשתי לנגד עיניך, נצ'יקטה, את הגשמת כל התשוקות שבעולם: הכוח לשלוט בארץ, הנאות שמימיות המושגות דרך טקסים דתיים, כוחות מופלאים מעבר לזמן ולחלל. אותם עם כוח רצון וחכמה אתה דחית.

החכם, המכיר דרך מדיטציה את העצמי חסר הזמן, מעבר לכל תפיסה חושית, נחבא במערת הלב, מותיר את הכאב וההנאה מאחור. אלו שיודעים כי הם אינם גוף או מחשבה [mind] אלא העצמי שמעבר לזכרון, העיקרון השמימי של הקיום, מוצאים את המקור לכל השמחות וחיים במשכן האושר [joy]. אני רואה שדלתות האושר נפתחות בעבורך, נצ'יקטה.

למד אותי את שאתה רואה כמעבר לנכון ולשגוי, גורם ותוצאה,עבר ועתיד.

אני אתן לך את המילה שכל הכתובים מהללים, כל התלמידים הרוחניים מבטאים, כדי להשיג את מה ששואפים אליו אלו שמקיימים חיים של איפוק-עצמי ושלילה-עצמית. זוהי אום [OM]. סמל זה של ראש-האל הוא הגבוה ביותר. בהכרה בו האדם מוצא הגשמה מלאה של כל ייחוליו. הוא התמיכה הגדולה ביותר לכל המחפשים. אלו שבלבותיהם מהדהד אום ללא הפסקה אכן מבורכים ואהובים כמו אחד שהוא העצמי.

העצמי הכל יודע אף פעם לא נולד,וגם לא ימות. מעבר לגורם ותוצאה, אותו עצמי הוא נצחי ולא משתנה. כאשר הגוף מת, העצמי אינו מת. אם הקוטל מאמין שהוא יכול לקטול או הנקטל מאמין שהוא יכול להקטל, שניהם אינם יודעים את האמת. העצמי הנצחי אינו קוטל, וגם אינו נקטל לעולם.

נחבא בליבו של כל יצור מתקיים העצמי, מעודן יותר מהמעודן ביותר, אדיר יותר מהאדיר ביותר. הם עוברים מעבר עצב המכבה את רצונם-העצמי ואוחזים בתפארתו של העצמי באמצעות חסדו של אל האהבה.

למרות שאדם יושב במדיטציה במקום מסוים, העצמי שבפנים יכול לתרגל את השפעתו הרחק. למרות שהוא ניצב, הוא מניע הכל לכל מקום.

כשהחכם מכיר בעצמי, חסר צורה בקרב הצורות,אינו משתנה בקרב השינוי, נוכח תמיד ונעלה, הוא עובר מעבר לעצב.

לא ניתן להכיר בעצמי דרך למידה של הכתובים, גם לא דרך האינטלקט, גם לא דרך הקשבה להרצאות מלומדות. העצמי יכול להיות מושג רק ע"י אלו שהעצמי בחר בהם. באמיתות ובפרטיות העצמי מגלה עצמו להם.

העצמי אינו יכול להיות ידוע למי שאינו פוסק מדרכים שאינן הוגנות [righteous], שאינו שולט על חושיו, שאינו מייצב את מחשבתו [mind], ואינו מתרגל מדיטציה.

אף אחד אחר אינו יכול לדעת את העצמי הנוכח תמיד, שתהילתו שוטפת הרחק את הטקסים של הכוהן והגבורה של הלוחם ומביאה את המוות עצמו למוות.

במערה הסודית של הלב, שניים יושבים ליד מעין החיים. האגו הנפרד שותה את החומר המתוק והמר, אוהב את המתוק , סולד מהמר, כאשר העצמי הנעלה שותה מהמתוק ומהמר לא אוהב את זה ולא סולד מההוא. האגו מגשש בחשכה, בעוד שהעצמי חי באור. לכן הכרז על החכמים המוארים ועל בעלי הבתים שסוגדים לאש הסודית בשם האל.

מי ייתן ונדליק את אורו של נצ'יקטה שיכלה את האגו ויאפשר לנו לעבור מפרגמנטציה מלאת פחד למלאות חסרת פחד בשלם הלא-משתנה.

דע את העצמי כאדון הכרכרה, הגוף ככרכרה עצמה, האינטלקט המבחין כרכב, והמחשבה [mind] כמושכות.

החושים, אומרים החכמים, הם הסוסים, תשוקות אנוכיות הן הדרכים בהן הם עוברים. כאשר העצמי מבולבל עם הגוף, המחשבה, והחושים, נראה כי מטרתו להנות מעונג ולסבול מעצב.

כאשר אדם חסר כושר אבחנה ומחשבתו איננה ממושמעת, החושים מתרוצצים לפה ולשם כמו סוסי פרא. אך הם מצייתים למושכות כמו סוסים מתורגלים כאשר לאדם יש יכולת אבחנה והוא הפך את מחשבתו לממוקדת בנקודה אחת. אלו שחסרים כושר אבחנה, עם מעט שליטה על מחשבותיהם ורחוקים מטוהר, אינם מגיעים למצב הטוהר של האלמותיות אלא נודדים ממוות למוות. אך אלו שיש להם כושר אבחנה, עם מחשבה שוקטת ולב טהור, מגיעים לסוף המסע, לעולם לא ליפול שוב למלתעות המוות.

עם אינטלקט מבחין כרכב ומחשבה מאומנת כמושכות, הם משיגים את המטרה הנעלה של החיים להתאחד עם אל האהבה.

החושים נגזרים מאובייקטים של תפיסה חושית, אובייקטים חושיים מהמחשבה, המחשבה מהאינטלקט, והאינטלקט מהאגו.

האגו מתודעה בלתי-מאובחנת [undifferentiated consciousness], ותודעה מברהמן.

הברהמן הוא הסיבה הראשונית והמפלט האחרון.

ברהמן, העצמי החבוי בכל אחד, אינו מתגלה מאליו. הוא נחשף רק לאלו ששומרים את מחשבתם ממוקדת בנקודה אחת על אל האהבה ובכך מפתחים נוהג תודעת-על של ידיעה.

מדיטציה מאפשרת להם להעמיק עוד ועוד לתוך התודעה, מעולם המילים לעולם המחשבות, ואז מעבר למחשבות לחוכמה שבעצמי.

קום! התעורר! חפש את הנחייתו של מורה מואר והכר בעצמי. חדה כתער, החכמים אומרים, היא הדרך, קשה למעבר.

העצמי הנעלה נמצא מעבר לשם וצורה, מעבר לחושים, בלתי ניתן למיצוי, ללא התחלה, ללא סוף, מעבר לזמן, חלל, וסיבה, נצחי, אינו משתנה. אלו המכירים בעצמי חופשיים לעולמים ממלתעות המוות.

החכמים, המרוויחים את הידע החוויתי של סיפורו חסר הזמן של נצ'יקטה, המסופר ע"י המוות, זוכים בתהילת החיים במודעות רוחנית. אלו, המלאים בהתמסרות, מצטטים מסתורין עילאי זה בהתכנסויות רוחניות, זכאים לחיי נצח. אכן הם זכאים לחיי נצח.

אל קיום-העצמי חדר דרך החושים כדי לפנות החוצה. לכן אנו מביטים לעולם החוצה ואיננו רואים את העצמי שבתוכנו. חכם מושך לאחור את חושיו מעולם השינוי, ובחפשו אלמותיות, הסתכל פנימה ואחז בעצמי משולל-המוות [deathless].

הבלתי בוגר רץ אחרי תענוגות החושים ונופל לתוך רשתו הפרושה של המוות. אך החכם, ביודעו את העצמי כמשולל-מוות, אינו מחפש את שאינו בר שינוי בעולם של שינוי.

הדבר שבאמצעותו האדם נהנה מצורה, טעם, ריח, צליל, מגע, ואיחוד מיני הוא העצמי. היכול להיות משהו שאינו ידוע לאותו אחד שהוא האחד בהכל? דע אחד, דע הכל. זה שדרכו אדם נהנה ממצבי הליכה ושינה הוא העצמי.לדעת זאת כתודעה זה לעבור מעבר לצער.

אלו המכירים בעצמי כנהנה מדבש פרחי החושים, תמיד נוכח בפנים, שליט הזמן, הולכים מעבר לפחד. אכן זהו זה! [This indeed is that]

[או בתרגום אחר: לכן העצמי הוא נעלה]

אלוהי הבריאה, ברהמה,יליד ראש-האל דרך מדיטציה עוד לפני שמי החיים נבראו, שניצב בליבו של כל יצור, הוא אכן העצמי. אכן זהו זה!

אלת האנרגיה, אדיטי,ילידת ראש-האל דרך חיוניות, אם כל הכוחות הקוסמיים שניצבים בליבו של כל יצור, היא אכן העצמי. אכן זהו זה!

אל האש, אגני, הנחבא בין שני מקלות אש כמו ילד המוגן היטב ברחם האם, אותו אנו מעריצים מידי יום במדיטציה, הוא אכן העצמי. אכן זהו זה!

הדבר שהוא מקור השמש ושל כל כוח שהוא ביקום, שמעבר לו אין הליכה או הגעה, הוא אכן העצמי. אכן זהו זה!

מה שישנו כאן הוא גם שם, מה ששם הוא גם כאן. זה שרואה ריבוי אך לא עצמי אחד שאינו ניתן לחלוקה חייב לנדוד עוד ועוד ממוות למוות.

רק זה בעל המחשבה הממוקדת בנקודת אחת זוכה במצב אחדות זה. אין אף אחד למעט העצמי. זה שרואה ריבוי אך לא עצמי אחד שאינו ניתן לחלוקה חייב לנדוד עוד ועוד ממוות למוות.

אותה ישות בגודל אגודל הצפונה בלב, שליטת הזמן, עבר ועתיד, שלראותה הוא ללכת מעבר לכל פחד, הוא אכן העצמי. אכן זהו זה!

אותה ישות בגודל אגודל, להבה ללא עשן, זהה ביום זה כמו במחר, היא אכן העצמי. זהו אכן זה!

כשם שהגשם על רום ההר יורד על המורדות בכל הכיוונים, כך אלו שרואים רק את הריבוי לכאורה שבחיים רצים אחרי דברים לכל הכיוונים.

כשם שמים טהורים הנמזגים לתוך מים טהורים נעשים זהים, כך גם העצמי של האדם המואר, נצ'יקטה, באמת נעשה אחד עם ראש-האל.

ישנה עיר עם 11 שערים ששליטה הוא העצמי שלא-נולד, שאורו זוהר לתמיד. אלו שמודטים על העצמי הולכים מעבר לעצב ומשוחררים ממעגל הלידה והמוות. אכן זהו זה!

העצמי הוא השמש הזוהרת בשמים, הרוח הנושבת בחלל, הוא האש במזבח ובבית האורח, הוא שוכן בבני האדם, באלים, באמת, ובמרום הנרחב, הוא הדג שנולד במים, הצמח שגדל באדמה, הנהר שזורם מטה מההרים. אכן זהו זה!

הנערץ שיושב בלב שולט בנשימת החיים. אליו כל החושים מביעים את כבודם. כאשר השוכן בגוף פורץ בחופש מכבלי הבשר, מה נותר? אכן זהו זה!

איננו חיים ע"י הנשימה שזורמת פנימה והחוצה, אלא על ידו שגורם לנשימה לזרום פנימה והחוצה.

עתה, הו נצ'יקטה,אני אספר לך על אותו ברהמן נצחי, בלתי נראה, ומה שקורה לעצמי לאחר המוות. מאלו שאינם מודעים לעצמי, חלק נולדים כיצורים בעלי גוף בעוד שאחרים נותרים ברמות התפתחות נמוכות יותר, בתלות בצורך שלהם בגדילה.

אותו הדבר שהוא ער גם בשנתנו, שנותן צורה בחלומות לכל אותם אובייקטים של השתוקקות החושים, הוא אכן אור טהור, ברהמן הנצחי, המכיל את כל היקום, שמעבר לו אף אחד לא יכול ללכת. אכן זהו זה!

כשם שאותה האש מקבלת צורות שונות בעת שהיא מכלה חפצים הנבדלים בצורתם, כך גם העצמי האחד מקבל את צורתו של כל יצור בתוכו הוא נמצא. כשם שאותו אויר מקבל צורות שונות כשהוא נכנס לחפצים בעלי צורה שונה, כך גם העצמי האחד מקבל את צורתו של כל יצור בתוכו הוא נמצא.

כשם שהשמש, שהיא עינו של העולם, אינה יכולה להיות מוכתמת ע"י הפגמים שבעינינו או ע"י האובייקטים עליהם היא צופה, כך העצמי האחד, השוכן בכל, אינו יכול להיות מוכתם ע"י עוולות העולם. שכן עצמי זה עולה על הכל!

השליט העליון, העצמי הפנימי של הכל, מרבה את "אחד"יותו [oneness] לתוך רבים. אושר ניצחי הוא של אלו שרואים את העצמי בליבותיהם. לאף אחד אחר הוא לא מגיע!

לא משתנה בקרב הדברים החולפים, תודעה טהורה בכל אלו שהינם מודעים, האחד עונה לתפילותיהם של רבים. שלווה נצחית היא של אלו שרואים את העצמי בליבותיהם. לאף אחד אחר היא לא מגיעה!

איך אני יכול לדעת את אותו עצמי מבורך, נעלה, בלתי ניתן לביטוי, המוכר ע"י החכמים? האם הוא האור, או האם הוא משקף את האור?

זהו לא אור השמש, או הירח או כוכב, ולא ברק, או מדורה שהודלקה על האדמה, שזוהרים. העצמי הוא האור המשוקף ע"י הכל. הוא זוהר, הכל זוהר אחריו.

שורשי עץ הנצח נמצאים למעלה וענפיו על האדמה מתחת. שורשו הטהור הוא ברהמן הנצחי שממנו כל העולמות מושכים את חייהם, ושמעליו אף אחד לא יכול להתעלות. אכן זהו זה!

היקום מתקדם מברהמן ונע בתוכו. בכוחו הוא מהדהד, כמו רעם המתגלגל בשמים. אלו המכירים בו עוברים מעבר לממשל המוות.

בפחד ממנו אש בוערת, בפחד ממנו השמש זוהרת, העננים נותנים גשם, והרוחות נושבות. בפחד ממנו המוות אורב מוכן להרוג.

אם אדם נכשל להכיר בברהמן בחיים אלו בטרם המעטה הגופני מושל, הוא חייב לעטות שוב גוף בעולם היצורים בעלי הגוף.

ברהמן יכול להראות, כמו במראה, בלב טהור, בעולם האבות הקדומים כבחלום, בעולם הגנדהרווה [gandharva] כהשתקפות במים רוטטים, ובהיר כאור בממלכת ברהמה.

ביודעו להפריד בין החושים לעצמי, וביודעו את חווית החושים כחולפת, החכם אינו מתאבל יותר.

מעל החושים נמצאת המחשבה, מעל המחשבה האינטלקט, מעליו האגו, ומעל האגו הגורם הבלתי-מגולם. ומעבר נמצא ברהמן, כל-נוכח, בלתי-ניתן-להגדרה. בהכרה בו האדם משתחרר ממעגל הלידה והמוות.

הוא חסר צורה, ולא יכול להיות נראה לעולם באמצעות שתי עיניים אלו. אך הוא מגלה את עצמו בלב שנעשה טהור באמצעות מדיטציה וריסון החושים. בהכרה בו האדם משתחרר ממעגל הלידה והמוות.

כאשר חמשת החושים שוקטים, כאשר המחשבה שוקטת, זה נקרא המצב הגבוה ביותר ע"י החכמים. הם אומרים כי יוגה היא אותה השקטה מלאה בה האדם נכנס למצב אחדותי, שלא להיפרד שוב לעולם. אם אדם אינו מבוסס במצב זה, תחושת האחדות תבוא ותלך.

מצב האחדות לא יכול להיות מושג ע"י מילים או מחשבות או דרך העין. איך הוא יכול להיות מושג אלא דרך מי שהתבסס במצב זה בעצמו?

ישנם שני עצמי, האגו הנפרד והאטמן הבלתי-ניתן-לחלוקה. כאשר אחד עולה מעל אני ואנוכי ושלי, האטמן מתגלה כעצמי האמיתי.

כאשר מוותרים על כל התשוקות שמתעוררות בלב, בן התמותה נעשה בן אלמוות. כאשר כל הקשרים החונקים את הלב מתרפים, בן התמותה נעשה בן אלמוות. זה מסכם את הנלמד בכתובים.

מהלב קורנים מאה ואחד נתיבים חיוניים. אחד מהם עולה לכתר הראש. דרך זו מובילה לאלמותיות, האחרות למוות.

אל האהבה, שאינו גדול יותר מאגודל, תמיד מוצפן בליבות כולם. משוך אותו מחוץ למעטה הגופני, כפי שמושכים את הקנה מתוך העשב [munja grass]. דע את עצמך שאתה טהור ואלמותי!

דע את עצמך שאתה טהור ואלמותי!

נצ'יקטה למד ממלך המוות את כל תורת המדיטציה. כשהוא משחרר את עצמו מכל הנפרדות, הוא זכה באלמותיות בברהמן. כך מבורך כל מי שהכיר בעצמי!

[או בתרגום אחר:

נצ'יקטה, שהשתחרר קודם כל ממוסר וחטא, וכן תשוקה ובורות, ע"י רכישת הידע שניתן מהמוות, וכן תהליך היוגה בכללותו, הגיע לברהמן. כך גם כל אחד אחר שמכיר בעצמי ששוכן בו מגיע לברהמן.]

OM shanti shanti shanti